הכרעת דין בתיק ת"פ 1416-08 - פסקדין

החלטתי לזכות את הנאשם ואלה נימוקי:

1.             נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות היזק לרכוש ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.

2.             הנאשם עורך דין במקצועו, והמתלונן, מר מקס בן אבו, היה לקוחו. על פי טענת המדינה, ביום 15.11.07 בשעה 16:00 הגיע המתלונן למשרדו של הנאשם, ביקש ממנו להפסיק את הטיפול בתיק מסוים ואף ביקש לקבל לידיו את מסמכיו האישיים. הנאשם אחז בחולצת המתלונן, קרע אותו, ודחף את המתלונן לעבר הקיר. כך מעבר לקרעים בחולצה, נגרמו למתלונן חבלות של ממש, בדמות פציעה בראש ושריטה ביד.

3.             הנאשם מודה כי המתלונן הגיע למשרדו עם דרישות להפסיק טיפול ואף לקבל את תיקו בחזרה. אולם, טענת הנאשם היא כי אמר למתלונן כי ידרוש שכר טרחה על פעולותיו עד אותה עת, וכי יוכל לתת לו את המסמכים לאחר שיצלם אותם, לאחר סוף אותו שבוע. לדברי הנאשם, המתלונן הוא אשר הגיב בתוקפנות אשר הלכה והסלימה. תחילה, הגיב המתלונן בקללות ובשלב מסוים החל להשתולל וקרע את חולצת הנאשם. הנאשם אישר כי הוליך את המתלונן מחוץ למשרדו אל חדר ההמתנה, אך טוען כי לא נקט בכל אלימות. לדברי הנאשם התקשר להזמין משטרה, אך המשטרה לא הגיעה למקום.

4.             מטעם התביעה העיד המתלונן והוגשו תמונות המתלונן, הודעת הנאשם במשטרה, דו"ח עימות, מסמכים רפואיים למתלונן, ומזכר של חוקרת שסתרה את טענת הנאשם כי הציג בפניה חולצה קרועה.

5.             הנאשם העיד לעצמו והגיש תדפיס שיחות מהטלפון שלו, המלמד כי התקשר למשטרה באותו יום במהלך האירועים.

6.             מטעם התביעה הוגשה ראייה נוספת, המרשם הפלילי של הנאשם ( ת/9). זאת, לאחר שהתובעת סברה כי התקיימו התנאים המאפשרים הגשה זו לצורך הכרעת הדין. הסנגור חולק על תפיסה זו. אף בשאלה זו יש להכריע במסגרת הכרעת הדין.

עדות המתלונן

7.             המתלונן סיפר כי היה בקשר ארוך טווח עם הנאשם אשר טיפל עבורו בתיקים שונים. האירוע נשוא כתב האישום התלקח סביב עסקה בה חשב המתלונן לקנות דירה עבור בנו והנאשם טיפל עבורו בעסקה זו. העסקה לא יצאה לבסוף אל הפועל.  אז התגלעה מחלוקת בין הנאשם לבין המתלונן, אודות חוב כספי בין השניים, שכן הנאשם סבור שמגיע לו עוד שכר טרחה מהמתלונן.

8.             המתלונן מספר כי הגיע למשרדו של הנאשם והנאשם קיבל אותו יפה ואז ביקש המתלונן לקבל את התיק. תגובת הנאשם הייתה "עכשיו אין לי, אתה מפריע לי". המתלונן עמד על זכותו לקבל את התיק ואז הנאשם איים כי יתקשר למשטרה ואף עשה את עצמו כאילו הוא מתקשר למשטרה. אז יצאו שניהם מהחדר והגיעו אל הנאשם שני לקוחות. המתלונן אמר לנאשם "תן לי ללכת" ואז הנאשם תפס אותו מהחולצה וזרק אותו לקיר, מרחק של שני מטרים בערך. המתלונן מדווח כי הוא קיבל מכה מהקיר, קיבל סחרחורת והתעלף.

9.             המתלונן מספר כי לאחר דברים אלה, הנאשם הביא לו כסא ומים ואף הכניס אותו לתוך המשרד והתנצל. לדבריו, הנאשם אף הבטיח לתת לו את התיק ביום המחרת. המתלונן מספר כי לא הלך למשטרה מיד משום שלא חש בטוב ואף הזמין רופא אליו הביתה. רק לאחר יום או יומיים הגיש את התלונה במשטרה.

10.         המתלונן הצביע על תמונה ת/1 בה נראית המטומה בזרועו. כן הצביע על תמונה ת/2 בה נראים חולצתו הקרועה וכן כתם במצח שהוא לדביר המתלונן המטומה (המתלונן בעדותו הצביע על הצד העליון השמאלי של המצח שם נראה כתם - עמוד 2 לפרו' מיום 5.10.10). המתלונן אף הגיש שתי תעודות רפואיות. האחת בגין ביקור רופא בביתו ביום 16.11.07 בשעה 20:20 וכן ביקור בקופת חולים ביום 19.11.07 בצהריים.

11.         למרות שהמתלונן חיזק את גרסתו באמצעות תמונות ובאמצעות תעודות רפואיות, יש לעמוד על קשיים משמעותיים בגרסתו. ראשית, הוא מעיד על עצמו בסוף החקירה הראשית שהוא מאבד את זכרונו בגלל הגיל. ההתרשמות במהלך הדיון הייתה שהמתלונן לא פעם נמנע מלענות לשאלות הסנגור ותחת זאת בוחר לחזור על גרסתו כי הנאשם הכה אותו. הדברים הגיעו לכלל הערות בית המשפט לפרוטוקול יותר מפעם אחת (ראו עמ' 8 ועמ' 13 לפרו' מיום 5.10.10).

12.         מעבר לכך, המתלונן התקשה במהלך החקירה הנגדית להסביר תמיהות שונות בגרסתו. כך לדוגמא, המתלונן לא הצליח להסביר מתי בעצם צולמה התמונה בה הוא נראה בחולצה קרועה. הוא לא יכול היה להשיב אם זה היה בו ביום האירוע או כמה ימים לאחר מכן. היעדר זיכרון של יום מדויק של ביצוע פעולת חקירה אינה מהווה תמיהה, כמובן. אולם, המתלונן לא הצליח לזכור את מהלך הדברים, אם לבש את החולצה במיוחד בשביל התמונה או לא. למעשה, בתיק חסרה "השרשרת". היינו, הקישור של החולצה שבתמונה לאירוע דנן, בהיעדר הסבר של המתלונן אודות נסיבות הצילום.

13.         התעודות הרפואיות, לכאורה, מחזקות את גרסת המתלונן, אולם יש בהן סתירות מסוימות לגרסתו. כך, ב- ת/6 נמסר כי לא איבד הכרה והחל לחוש סחרחורת כשעה לאחר המכה. הרופא גם לא מצא סימן בראשו אך מצא סימן במרפק ימין וכף יד שמאל. זאת, בניגוד לטענת הנאשם כי המכה בראש נראית בתמונה ת/2  וכאשר לא דיווח כלל על מכה רלוונטית ביד שמאל. יתרה מזו, הנאשם הסביר בחקירה הנגדית מספר פעמים כי אינו זוכר בשל התעלפות וסחרחורת שתקפו אותו מיד עם האלימות של הנאשם, בניגוד לאמור בתעודה הרפואית ראשונה.

14.         ב- ת/5, אשר ניתן יום אחרי התקיפה, בביקור הרופא (ולפני ת/6), מסר המתלונן כי הוא סובל מסחרחורת ובחילה "מהבוקר". האלימות כלל אינה מוזכרת בתלונות, ככל שהצלחתי לפענח את כתב היד. אף בקוד האבחנה מצוינים באנגלית הבחילה וההקאה אך פגיעת ראש ככזו אינה מסומנת.

15.         הסתירות הבולטות ביותר בגרסת המתלונן היו לגבי השאלה הקריטית של התלקחות הויכוח בין הצדדים. כך, בתחילה טען המתלונן כי לא בא כלל בטענות אל הנאשם, ולא רצה ממנו דבר, רק ביקש לקבל את התיק (עמ' 7 שורה 19). מאוחר יותר בעדות אישר שדיבר בטון גבוה, אך הסביר שזהו הקול שלו. אז באותה נשימה הוסיף שהוא יכול לצעוק וכי זה הטבע שלו, אם כי, במקרה זה, הוא לא צעק (עמ' 9 שורות 12-19). כאשר נשאל אם ייתכן שכינה את הנאשם "רמאי". הוא השיב שאינו זוכר, אך בודאי לא קילל באותו יום (שם בהמשך העמוד). אולם, כאשר הפנה אותו הסנגור לדברים שאמר בעימות, לפיהם צעק על הנאשם ואף כינה אותו "רמאי", שינה המתלונן את טעמו ואמר "יכול להיות שצעקתי אך לא קיללתי" (עמ' 10 שורה 12).

16.         בהמשך החקירה, ובאותו הקשר, לא הצליח המתלונן להסביר מדוע בעצם הנאשם עשה את עצמו כאילו הוא מתקשר למשטרה, כגרסתו. כאשר הוצגו לו דבריו בעימות, לפיהם הנאשם התחיל להתקשר למשטרה כאשר הוא עצמו צעק עליו, הציע המתלונן שאולי מה שרשום בעימות אינו נכון (עמ' 11 שורה 17).

17.          אף לעצם התקשרות הנאשם למשטרה, סתר המתלונן את עצמו. תחילה אמר שהנאשם כלל לא הזמין משטרה רק עשה את עצמו "ולא הזמין כלום" (עמ' 10 שורה 22). אולם בהמשך אישר שהנאשם אכן הזמין משטרה, שכן הוא ראה אותו מחייג, אך המשטרה לא הגיעה (עמ' 11 שורה 23) . לאחר מכן הוא אמר שאינו יודע אם הוזמנה המשטרה או לא (עמ' 12 שורה 1).